דבר תורה שבועי: פרשת כי תישא

מאת הרב שמעון אמור, רב המכללה

מעשה העגל – בימים ההם בזמן הזה
שני אירועים מכוננים מורכבים ארעו את אבותינו במדבר. מעשה העגל בשנה הראשונה לצאתם מארץ מצרים, והשני – חטא המרגלים בשנה השנייה. אחד בגין מדבר ומצרים, ואחד בגין ארץ ישראל ושבעה עממים.
בפרשתנו, פרשת כי תשא, מופיע חטא העגל – עגל הזהב. רבו הפרשיות לדון בסוגיא זו; מה מניעיה? מה כוונותיה? ואף יש דעות שלימדו סנגוריה על מעשה זה.
שאלת "עגל הזהב" איננה שאלת דור המדבר, אלא שאלת כל הדורות. כל דור ו"עגל הזהב" שלו. היו דורות שאכן עבדו עגלים ובהמות כע"ז, היו דורות שעבדו את ה"מולך", והיו דורות שעבדו והשתעבדו לכסף ולזהב ממש. והיום, נראה כי עגל הזהב שלנו הוא עולם המדיה, על כל שלוחותיו, ובמיוחד הסמארטפונים.
כן, לא חייב העגל להיות ממתכת זהב. גם חומרים אחרים, כאשר עושים מהם מכשירים ועצמים, יכולים להיהפך לעגל זהב. ה"התמכרות" היום למכשירי הפלאפון לסוגיהם ולרמות השיפור והשכלול שלהם, מהווים "עגל זהב". משתחווים וכורעים לו ע"י הראש, ולאו דווקא על ידי הגוף.
"עגל הזהב" של המדבר – השתחוו לו על ידי כל הגוף: כריעה, השתחוויה וכו'. היום לא משתחווים על ידי כל הגוף, אלא ע"י עיקר הגוף שהוא הראש – המוח, המחשבה, האיבר שמאפיין את האדם, שבו שוכן השכל. משמע ש"עגל הזהב" של היום, הוא חמור פי כמה וכמה. כאשר הראש לא פנוי לעניינים ולצרכים האמיתיים והטבעיים של האדם: שיח בין אנשים, שיח בתוך המשפחה, חיבור לחברה באופן טבעי, אנושי ואדמי. אלא כל אחד טובע בים הפייסבוק, הטוויטר, הוואטסאפ וכו', הרי ש"עגל הזהב" של ריבוי מכשירי תקשורת, יוצר את ההשתעבדות לאני ולאנוכיות, יוצר את הנתק בין הסביבה לבין האדם שביסודו יצור חברותי, שמדבר ומתקשר באופן טבעי.
וזוהי בדיוק ההגדרה של עבודה זרה -שאדם עובד את עצמו באמצעות אובייקט כמו פסל, תמונה וכד'. היום עובד האדם את עצמו באמצעות ה'סמארטפון', וכבר לא נדבר על החשיפה לתכנים ולנושאים מורכבים.
לכן יש לדעת: כן, גם בדור פוסט-מודרני ואולי סופר מודרני, יש התנהלות פרימיטיבית וארכאית לעבוד ע"ז – עגל זהב" באופן עדכני.
שבת שלום.