דבר תורה לפרשות מטות-מסעי

מאת הרב שמעון אמור, רב המכללה

חומש במדבר מגיע לסופו בפרשיות ההתנחלות – מעשי בני גד ובני ראובן, רוצח בשוגג וערי מקלט. מה העניין בסיום כזה? הרי חומש במדבר רצוף בפרשיות מורכבות לא מעטות. נכון הוא שהכל הכנה לכניסה לארץ, אבל היה ראוי לסיים במסר שיש בו העצמה חיובית ומעודדת. ומפני מה זה לא כך?
האם ישנה קורלציה בין פרשיות אלה, לתזמון קריאתן בימי בין המיצרים? ונראה כי אכן, סיום במדבר מדבר על יסוד היסודות בקיום חברה אנושית, והוא צלם אלוקים. רוצח בשוגג – גולה לעיר מקלט, רוצח במזיד – נידון ונענש.
מה משמעות הגלות של רוצח בשוגג עד מות הכהן הגדול? אלא, ידוע שימי הגלות בעיר מקלט, עניינם הוא חשבון נפש אמיתי ועמוק. מה הרצח הזה מלמד את הרוצח ואותנו כבני אדם. להתבונן במשמעות צלם אלוקים וצורתו, שהוא נזר הבריאה – האדם. בלי אדם אין עולם. ובלי אדם, אין אדמה ואין אדמת הקודש. צורת אלוקים מכובדת – היא האתגר של כל האנושות כולה. חייבים להפנים שהראייה וההסתכלות האחד על השני – תמיד יש בה צורך לחיבור, לקשר, למכובדות.
איזהו מכובד? זה שמכבד את הבריות. לא זה שמכבדים אותו, אלא זה שמכבד, שיש בו ויש לו כח והבנה עמוקה, שצלם אלוקים – זוהי מעלת האדם, שכל הזמן היא לנגדנו ונגד עיננו. אם תכבד – תיזהר. אם תכבד – סימן שאתה במקום הנכון ביחס שלך לזולתך. וכבוד זה דורש רק חשיבה ותשומת לב.
נדמה, שדברי ה' אלינו: "אין אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ומכבדים זה את זה" – הוא היעוד והמסר. וודאי ודאי בימים של בין המצרים, שהדרישה לראות אנשים – בניו של ה', ויצירי כפיו. תכבדו את הצורה, וממילא מימוש וחיזוק של הצורה יחייב. ואז לא רוצחים לא בשוגג ולא במזיד!
שבת שלום.