דבר תורה לפרשת ואתחנן

מאת הרב שמעון אמור, רב המכללה

נחמו נחמו עמי- מאז ועד עתה
בע"ה השבת נקרא את הראשונה מההפטרות של שבעה דנחמתא 'נחמו נחמו עמי…' רגילים אנו לנחם כשאדם אבל על קרובו המת אך בנבואה רואה שנחמה מקומה באובדן וכמובן באבידה ובאובדן "לאומי" "מקדשי" "ירושלמי" "וקוסמולוגי" משמע שעלינו להתבונן א. מה היא נחמה? ב. מי המנחם? ג. כיצד מנחמים? לפי הקטגוריות הנל'. כדי להבין נחמה יש להעמיק תחילה במילה נחמה שבנויה משתי מילים נח-מה? היינו, אחרי האובדן וההתאוששות ממנו, לאן זה לוקח אותנו, ומה הצמיחה הנובעת מהנפילה. בירור זה הוא העוגן לעתיד. הוא כנראה הרצון והיעוד שהאובדן היה מצפה שיצמח משמע שנחמה נובעת מתוך העתיד. העבר מבחינת המציאות – אין ואילו העתיד עדיין כידוע, שהרבה ממה שאנחנו מנחמים ואומרים זה – מה יצמח ממה שנשאר אחרי האובדן. ואז נשאל, איך אנחנו מנחמים לפי זה כל קטגוריה באובדן. וכאן הנביא מלמד אותנו ואומר: תאמרו "נחמו נחמו עמי" וכן את "ירושלים" ניחום "לאומי" וניחום "ירושלמי". כלומר, מה העתיד שיבוא לירושלים ולעם ישראל אחרי החורבנות הנוראים של המקדש, הגלות והארץ. כן, יש יעוד ויש תכלית ויש אתגרים לכל אובדן ולכן בעצם הנחמה לא מסתיימת, ולכן גם היום אנחנו צריכים להתנחם כדי למלא את החסך. יש חסכים ידועים וברורים ויש חסכים לא ידועים ומוכרים. ואם כן, אם החסך העצום של עם ישראל הוא בית המקדש שלצערנו, לא הכרנו ולא חווינו, קשה לנו לבקש נחמה על הבלתי מוכר וידוע ולכן הצורך בנחמה בשבת נחמו , זוקק ודורש לימוד ענק!!! האובדן והחסך הוא עצום מאוד. שכחו ועוצמתו ועניינו הוא מעל להבנתנו והשגתנו. על כן בקשת הנחמה בשבת 'נחמו נחמו עמי', צריכה להיות בחשבון לא סגור, אלא כל הזמן להמשיך להתנחם כי זה ענין ללא שיעור וללא גבול והנחמה בכפליים שמופיעה בנביא, מחזק את תודעת הנחמה, שאנחנו לא נוכל להשיג את היקפה ואת גודלה ונמשיך נחמו נחמו… עד שיבנה המקדש- אמן!!!
שבת שלום.