דבר תורה לפרשיות בראשית – נח

מאת הרב שמעון אמור, רב המכללה

ושוב מתחילים מבראשית. בנית קומה חדשה בשנת תשע"ח.
להתחיל מבראשית, פירושו – לא להתחיל כמו בעבר, אלא לחדש ולהתחדש, כמו שהיה בזמן בריאת העולם שהכול התחדש – משמע שעלינו לעבור את החוויה של הבריאה – יש מאין. כלומר – לא יש מיש, אלא פשוט להרגיש שהיש שהיה – כאילו אינו, ואז צריכים להתחיל ממש מההתחלה, אבל מתוך ההבנה שהתחלה זו היא עוד קומה נוספת שבאה ממש מהאין. כלומר – להתאמץ ולראות מה חסר, ומתוך זה למלא. שהרי בבריאת העולם ראינו את הכול שנברא מחדש לגמרי. אינך סומך על העבר, אלא מרגיש שממש להתחיל עם חידוש ועם קידום. ואכן, חווית החידוש דורשת הרבה תפילה; לחדש נכון בכל מובן – במובן העיתוי, האיך והתכלית.
פרשת בראשית טומנת בחובה את היצירה המופלאה, ולידה ההתמודדויות שנובעות מהיצירה ומהחידוש. היא כוללת בתוכה את התמודדות הנצחי בין אדם לחברו ובין אדם למקום. מהי אחווה? מהו יצר? מהו גן עדן? מהו חטא? ומהו – בזיעת אפיך…? זה ממשיך גם בפרשת נח. מבול-בלבול. על מה מבול? למה מבול? כי מלאה הארץ… ורש"י בשם חז"ל אומר, הם לא גזלו אבל הם חמסו.
מה ההבדל בין גזל לבין חמס? גזל – אדם שלוקח מה שלא שלו, ששוויו שווה פרוטה, ממון שיוצא בבית דין. וחמס – ממון ששוויו פחות משווה פרוטה, שאינו יוצא בבית דין – א"א לתבוע אותו בבית דין. כוח ההיתר להסתכל על הפורמלי, ולא על הענייני והמוסרי. בתקופתנו, שהרגולציה התגברה, וזה חשוב – אסור לשכוח את המוסר, ואת הלב של המוסר והערכים. אסור להתחבא מאחורי החוקיות בלבד, אלא יש לתת מרחב גדול של שיקול דעת שכולל בתוכו את המוסר, הלב, ההתחשבות והמסירות.
ואכן הזוהר הקדוש על הפסוק: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", דורש: בצלמנו – אלו העשירים, בדמותנו – אלו העניים. משמע, אנחנו כחברה יכולים להיות אדם, בתנאי שמתחשבים במצב הסוציו-אקונומי של האדם והחברה. כאשר העשירים יסתכלו שמאלה וימינה ויתנו מרוחב ליבם וכיסם, רק אז אנחנו אדם. אדם, הוא לא הפרט והיחיד. אלא אדם הוא תופעה קוסמולוגית ערכית-אמונית-חברתית. זהו צלם אלוקים ודמותו.

חורף טוב ובריא.
כה לחי!!!
שבת שלום.