דבר תורה לפרשת בהעלותך

מאת הרב שמעון אמור, רב המכללה

"ויהי בנסוע הארון – קומה ה' ויפוצו…"

ימים של "בהעלותך" את הנרות, שתהיה השלהבת עולה מאליה – אומר רש"י. בעיצומה של הכתיבה, אנו באטמוספירה מתוחה ביישובנו ובסביבתנו. עלינו תמיד להתבונן בעיתוי קורות החיים לבין פרשיות השבוע. כדי שנזכה ל- "ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך", כפי שמופיע בפרשתנו, אנחנו חייבים להיות בדרגת 'בהעלותך את הנרות'. לכאורה ראוי לומר 'בהעלותך את האורות' ולא את הנרות – שהרי הנר הוא הכלי של האור, (פתילה, שמן וכלי חרס) אבל האור הוא התוצאה והוא הייעוד של ההדלקה.

כן. אנו מתבקשים להעלות את הנרות, להדליק כדי שיהיה אור. אנחנו צריכים להיות כלים מחזיקי ברכה; אמונה וביטחון. זה יקרה אם נהיה בחשיבה ובתודעה של 'בהעלותך'. אנו עולים ומתעלים מתוך מגמה שנהיה אורות דולקים ושלהבות שעולות מאחיהן.

להיות מודעים שבדרך של 'ויהי בנסוע הארון' – יש מצב של סכנה, שעליו אנו מבקשים 'ויפוצו שונאיך מפניך'. כן אנחנו נושאים את ארון החיים מתוך תורה, אמונה, התיישבות, בטחון וכו', ובמסלול הזה יש מארבים, כי כשהאורבים רואים את מקום הכוח של עם ישראל שהוא ארון הברית – הם רוצים להילחם בקודש. הם לא מצליחים להכיל אותו ואנחנו ממשיכים את הדרך ואת המנגינה כי אותה אי אפשר להפסיק.

בעזרת השם, "כי עת צרה היא ליעקב, וממנה ייוושע". ואמרו דורשי רשומות: צרה – אותיות צהר. אנחנו מבקשים לראות מהצוהר מה השם מבקש מעמנו בעת צרה.

בעזרת השם עלה, נעלה, נתעלה ונדליק את העולם באורו של הקב"ה.

הרב אמור שמעון

רב המכללה.