השיר "אשת חיל" (משלי) – מבנה ומשמעות

השיר "אשת חיל" מורכב מעשרים ושתיים שורות שכל אחת מהן פותחת באחת מאותיות האל"ף בי"ת. אקרוסטיכון אלפביתי זה מעניק לשיר מבנה ספרותי חיצוני מוגדר. מאמר זה ידון באפשרות קיומו של מבנה פנימי נוסף לשיר, מעבר לצורת האקרוסטיכון. מחקרים שנעשו לאחרונה בתחום זה התמקדו במבנה הצורני של השיר, ללא הידרשות לקשר שבין המבנה לבין משמעותו התוכנית. כאן יוצע מבנה חדש לשיר "אשת חיל"; מבנה זה יש בו כדי להורות על קשר מהותי בין מבנה השיר לבין תוכנו ועל זיקתם של אלו לצורת האקרוסטיכון התוחם את השיר.
השיר פורס את מגוון עיסוקיה של אישה חרוצה, מוכשרת ומצליחה. בין שלל פעולותיה משולבים תיאורים של יחסי הנתינה של האישה עם הדמויות הסובבות אותה, כשהיא מעניקה להן מרכושה או מתשומת ליבה. יחסים אלו מוצגים במבנה סימטרי (א-ב-ג-ג-ב-א) לאורך השיר כמתואר בתרשים הבא:

במהלך המחצית הראשונה של השיר (פס' 10–20), מעגל הנתינה של האישה הולך ומתרחב: הוא מתחיל בנתינה מצומצמת לבעלה (פס' 12), מתפשט לכל בני ביתה (פס' 15), ומגיע לשיאו בנתינה לעני, שאינו נמנה בין בני ביתה של האישה, אלא מצוי מחוץ למסגרת המשפחתית (פס' 20).
במחצית השנייה של השיר (פס' 21–31), מעגל הנתינה הולך ומצטמצם: הנתינה מתחילה ב"כנעני" המצוי מחוץ לבית האישה (פס' 24). יושם לב לדמיון הצלילי והחזותי של שתי המילים "עני" ו"כנעני", הבא לשמר את המבנה הסימטרי של השיר, אף שמדובר בשני מושאים שונים. לאחר מכן מעגל הנתינה מצטמצם לביתה של האישה (פס' 27), הכולל כנראה את בני ביתה ואת העובדים בו, ולקראת סוף השיר נזכר שוב "בעלה" של האישה יחד עם הבנים (פס' 28). כאן האישה אינה נותנת כלל, אלא מושאי נתינתה קוראים: "תנו לה" (פס' 31).
ששת הטורים הנושאים בחובם את מוטיב הנתינה, משובצים בשיר במרחקים של שלוש עד חמש שורות זה מזה, ומחלקים כל מחצית לשלושה בתים ואת השיר כולו לשישה בתים באורך של שלושה עד חמישה טורים כל אחד. מוטיב הנתינה חותם את כלל בתי השיר והשורש "נתן" חותם את שלושת הבתים הזוגיים. מוטיב הנתינה החותם את בתי השיר, מודגש גם על ידי צמד המילים המנחה "כף"-"יד", המופיעות יחדיו שבע פעמים במהלך השיר.
המבנה של מעגל נתינה מוסיף והולך שלאחר מכן פוחת והולך, בא לידי ביטוי גם במספר הפעלים המיוחסים לאשת החיל בבתי השיר השונים עד אמצע השיר הם מתרבים ואז הולכים ופוחתים. יושם לב ששלושת הפעלים בבית החמישי (פס' 25–27) שונים מקודמיהם בכך שהם מתבצעים רק על ידי שני איברי הגוף: הפה והעין. זאת בניגוד לפעלים הקודמים המורים על פעילות אינטנסיבית של כל איבריה של האישה. כך מצטיירת בבית שלפני האחרון, אישה היושבת במקומה ומסתפקת בפעולות של צפייה ודיבור. בבית השישי, האחרון, אפילו פעילות מועטה זו נעדרת. זהו הבית היחיד שבו אין האישה פועלת כלל אלא הסובבים אותה הם הפועלים כלפיה.
מבנה הדרגתי זה, הבא לידי ביטוי גם במעגל הנתינה של האישה וגם במספר הפעלים ההולך וגובר עד אמצע השיר ואז הולך ודועך בצורה סימטרית, מרמז כי השיר בא לתאר את מחזור חייה של האישה מצעירותה ועד זקנתה. בתחילה האישה מתוארת כרעיה צעירה לבעלה, בהמשך מתוארת הפיכתה לאם ולמנהלת משק בית ועד להיותה בנוסף אף פעילה בחברה החיצונית. לעת זקנתה מתוארת האישה שוב כמתכנסת בסביבתה הקרובה, ומתמקדת רק בהשגחה על ענייני ביתה. הבית האחרון רומז לעת הסתלקותה של האישה מן העולם. רמזים לסוף זה עולים כבר מביטויים המשובצים בבתי השיר המוקדמים יותר: "כל ימי חייה", "ותשחק ליום אחרון".
המבנה שהוצע, הפורש את מפעלה ומעלותיה של אשת החיל מצעירותה ועד זקנתה מהווה סיום נאה לספר הבא להדריך את האדם בדרך הישר מנערותו ועד זקנתו, בבחינת: "חנך לנער על פי דרכו – גם כי יזקין לא יסור ממנה" (כב 6). מבנה זה גם תואם ומחזק את מגמת האקרוסטיכון בשיר; כשם שהאקרוסטיכון פורט את שבחי האישה מאל"ף עד ת"ו ובכך מביע את שלמותה, כך מבנהו הכיאסטי של השיר פורס את מעלותיה של אשת החיל במהלך כל חייה ובכך מביע אף הוא את שלמותה – "מאל"ף עד ת"ו".