מאת הרב יאיר הילר.
- שמותיה – שבעים שמות לירושלים, שבעים בחינות ומהויות. מקום מיוחד שמכיל הרבה משמעויות.
- חשיפת שמה ומקומה – בכל התורה אין שמה בגלוי אלא בהסתר עתידי 'המקום אשר יבחר ה'. זה יתגלה ויוודע לנו אחר עמל רוחני שלנו שנהיה ראויים לכך, מתוך אחדות ובשלות.
- מוקד השפע העולמי בכל המובנים. מהשולחן – ברכה גשמית, מהמנורה – אור תרבותי רוחני, וכן מהארון – קדושה. סמוך למקדש, מרכז ההוראה – הסנהדרין ובית המלוכה, ושם מרכז של חסד.
- עצמאות וירושלים – לא הכל מציינים את יום שחרורה. יש הסבורים שכבר הגענו אל כל יעדינו והרגשה זו מביאה לחדלון ולדריכה במקום ולנסיגה. אך אלו השמחים על שחרור ירושלים, מבינים שהיא מציבה לנו אתגרים עליונים במעלה הגאולה, והיעדים אליהם הגענו אינם כל החזון. מדינה וכלכלה וצבא ושלטון הם רק ההתחלה של חזון נביאים ענק וירושלים מזמינה אותנו לטפס אליו. ירושלים היא הנותנת משמעות ליום העצמאות.
- יום ירושלים וחג שבועות – יום ירושלים מכין לשבועות. שכן מתן תורה בסיני היה אירוע לשעתו וקדושת ההר פסקה, ועניינה של התורה להאיר באופן קבוע ונצחי מהר המוריה – משם יוצאת הוראה, ולכן קדושתו נצחית לשעתה ולעתיד לבוא, וזה מה שאומר ישעיה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
- מלחמת היש"ע – מלחמת ששת הימים הייתה מלחמת פלאות של הרחבת הגבולות, יציאה מהמחנק וזקיפת קומתם של כל אחינו שבגלות, ועוררה את הניצוץ היהודי גם ברחוקים, והכל מתוך האחדות ששרתה בתוכנו. במלחמה זו לא זכינו בירושלים מתוך בחירה אלא מתוך הכרח כי ה' הכביד לב… חוסיין. כי הוא רצה שנעלה ונבוא למדרגה גבוהה יותר כמו שן שנופלת כי אחרת גדולה וחזקה צומחת תחתיה.
- פרות האחדות – למה זכינו לירושלים בתשכ"ז ולא בתש"ח? שאל הרב נריה, וענה – כי זו זכות לה אנו ראויים מתוך אחדות. לא היה כך המצב בתש"ח, עת היינו מפולגים למחתרות וחשדנות הדדית, אך בתשכ"ז – עת היינו לב אחד צבא אחד וממשלת חירום לאומית – זיכנו ה' בה. אך היא גם זיכתה אותנו כי היא 'עיר שחוברה לה יחדיו' כלומר ממש עושה את ישראל חברים כלומר האחדות היא תנאי להגיע לשעריה וגם היא פועלת עלינו אחדות ואהבה בינינו.
- במה זכינו? הרב צבי יהודה אמר, שזכה דורנו לאו דווקא מפני זכותו העצמית אלא היותו כננס על גבי ענק, היינו על גבי שיעור הקומה של עמנו בכל הדורות ומכוח כיסופיהם ותפילותיהם זכה דור אחרון לראות בשחרורה.
- הכותל. הכותל המערבי, ממנו שכינה לא זזה, מבטא את זקיפות הקומה, את הנצחיות. כובשים רבים היו בירושלים ולא הזיזו נקודת חוסן זו. השכינה מציצה בין החרכים. דמעות של יהודים על אבניו, הן סללו את הדרך לגאולת הבנים. יש אבנים – לבבות. באמת לא אבנים רגילות. אבני קודש, שספגו וסופגות את הכיסופים הדמעות והפתקים של כל יהודי העולם.
- הכותל ההר והבית – כואבים אנו על הימשכות הכוח הכובש מהר הבית אל הכותל. מסירת מפתחות ההר על ידי שר הביטחון לווקף הערבי באומרו 'לכם ההר, ולנו די בדמעות ובתפילות בכותל'. זו טעות שמשקפת אולי החמצה היסטורית, אולי כשל ההכרה מה עיקר ומה פחות. אמנם הדיעבד שלנו הוא הלכתחילה האלוקי – שאולי מאיתו יצאה תקלה זו כדי שנבשיל ונכין עצמנו כעם וציבור אל המדרגה הבאה – בית המקדש.
- כיסופים ומעשים – 2000 שנה עשייתנו למענה הייתה על ידי כיסופים ותפילות, תיקון חצות ודמעות. ודאי לכיסופים כוח פועל וכמו שאומר רבי יהודה הלוי בסוף 'כוזרי': "ירושלים תיבנה כאשר יכספו אליה ישראל תכלית הכיסופים". אמנם בבואנו קרובים אל הקודש עלינו לעבור גם לעשייה כדי להביא את החזון למימוש ממשי. להעריך את העושים ולקחת חלק בפעילויות שונות כמו 'סיבוב שערים' מכון המקדש, גאולת בתים ועוד. העולם כולו מודאג על התבססותנו בירושלים ורוצה בכל דרך לנשל אותנו מבית חיינו. זאת למרות שיש לנו שטר טאבו של רכישת המקום על ידי דוד מלכנו. עלינו להיות שומרים ומשגיחים ונאחזים יותר ויותר כמו שאומר הנביא ספר ישעיה פרק סב (ו) עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם:
- 'ירושלים לא נתחלקה לשבטים' [ יומא יב,א] – כלומר לי ולך ולכל אחד יש בה חלק חשוב, ועלינו להביאו למימוש לחוש שם את החמימות של "כי היא בית חיינו". דוד המלך קנה את המקום המקדש מארונה היבוסי, מכספי כל השבטים, 50 שקל מכל שבט, כדי לבטא את השותפות הזו. כמו כן אדם הראשון – הוצבר עפרו ממקום המזבח ואנו צאצאיו. יש משהו מהווייתנו הלקוח ומקושר שמה.
- עליה אליה ומכוחה – עולים אליה ישראל בין בישובה ואף אחר חורבנה. כל הדורות התרפקו עליה וחוננו עפרה. לא נאמר 'לשם עלו שבטים' אלא 'ששם עלו' היינו נתעלו והשתגבו [רש"ר הירש על תהלים קכ"ב] ואכן מסרו לנו חכמים שבעת העליה, רוח הקודש שרתה על הבאים, ואחר חזרתם פנתה לה ונשאר רישומו , ויונה הנביא נשארה בו הנבואה – מעולי רגלים היה.
- מרכז בין לאומי לאור ורוחניות – ירושלים השוממה, שהחריבוה וחרשו אותה באכזריות "ציון שדה תחרש" ו"הר ציון ששמם שועלים הילכו בו" – הופכת למרכז התעניינות בין לאומי. לא רק להמצאות וחידושים אלא כמקור בו ישברו את הרעב הרוחני השורר בעולם.
ספר עמוס פרק ח
(יא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'
ספר ישעיה פרק ב
(ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:
(ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְדֹוָד מִירוּשָׁלִָם:(ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: ה) בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'
אשמח לתגובות יאיר הילר 684yah@gmail.com
מתלבטים בפני ההחלטה?