דבר תורה שבועי: ערב פסח

מאת פרופ' אבי לוי

לכבוד חג הפסח, ראשית כל, אני שולח ברכה לכל קוראי המסרונים שלי בכל קבוצה וקבוצה ובכל אתר ואתר.

אני מברך אותך ובני ביתך, לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה, שנצא מהמיצרים, שכולנו נתונים בהם במשך כל השנה, בסד של אילוצים, רצונות, אגו, ועוד  ושהופכים אותנו כמעט לעיוורים, עד כדי כך שאנו מפסיקים לראות ממטר את הסובבים אותנו, במיוחד את השונה, הזר והגר ובאופן מפתיע גם את הקרובים אלינו ממש, אחים ואנשים משלנו, בשר מבשרנו.

יש לדעת, שקיים ציווי יהודי, שבין עשרה הדברים שאנו מחויבים לזכור בכל יום, נמצאת גם יציאת מצרים. עלינו לדעת, שלא רק בפסח צריך אדם להרגיש עצמו כאילו גם הוא יצא ממצרים, אלא בכל יום ויום, כל רגע ורגע, וזו הערובה להתנהגותנו והתנהלותנו הנכונה.

אני מברך אותך ואת בני ביתך שתזכו ליציאה המיוחדת הזו אל החרות האמיתית, המשחררת מן המיצרים למיניהם: שנצא מההתמכרות שלנו אל עצמנו ואל האגו שלנו, כך שיפתחו עינינו ותיפתח נפשנו לראות ולחוש ולהרגיש את הסובבים אותנו וכך נדע להכיל, לחבק ולהבין. וכך גם נקבל חברה יותר מתוקנת.

בריאות ואושר, חרות אמיתית.

וברוח ברכה זו הרי לפניכם כמה רעיונות לחג הפסח:

  1. בהגדה אנו אומרים: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: למה ״כנגד״ 4 בנים ולא ״על״ 4 ארבעה בנים?, ומדוע: אחד חכם. אחד רשע וכו ולא חכם אחד רשע אחד? ההסבר:
    ליל פסח זה המעבר מדור לדור. זו המצווה להעביר מאב לבן.
    כנגד מה שחושבים, שאם הילד חכם לא צריך להעביר לו כי הוא כבר חכם, ולרשע לא צריך- כי הוא לא מאמין ולא מקבל ולזה שאינו יודע לא צריך כי זה לא מעניין אותו, והתם- גם לא כי הוא תמים.  אומרת ההגדה: אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. זה ניסוח בלשון הקודש, שמשמעותו: בין אם הוא חכם בין אם הוא רשע בין אם הוא תם ובין אם אינו יודע לשאול- האחריות שלך כאב- היא להעביר אליו מדור לדור את המורשת, את ההיסטוריה, את האתיקה, את ציווי ה׳, את משמעות העבדות והגאולה- כל אחד בשפה שלו ובקצב שלו.
  2. בכל השנה היחס שלנו אל ה׳ הוא חלקי וחסר: אנו מודעים אליו רק מחלק מאישיותנו – רגש, שכל, דמיון, מחשבה וכדו׳. ליל הסדר נקרא: ״היום הזה אשר יצאתם ממצרים״. ההדגשה היא: ״הזה״ זה הוא מצב, שבו כאילו אנו מצביעים באצבע על ה׳, מבחינת: ״הנה אלוקינו זה״. ניתנת לנו האפשרות להכיר את ה׳ בשלמות. לכן: ״בעבור זה״: גילוי ה׳ בשלמותו משפיל את הרע והרוע ומגלה את כל הטוב שבעולם ושבתוכנו.
  3. חמץ ומצה- שתי מציאויות הופכיות, שתהום הלכתית ביניהן, אבל ההבדל ביניהן הוא של מיליונית שניה. את המצה יש לסיים, להכין ולאפות בתוך עד חי רגעים. אם משתהים מיליונית שניה- המצה המהודרת, ששמורה משעת קצירה, טחינת יד ועשויה בכל ההכשרים הקפדניים ביותר- הופכת לחמץ גמור ומי שאוכל ממנה חייב כרת. בני ישראל לאורך כל הדורות, בכל מקום ובכל זמן שמרו על זה באדיקות יתרה ומסרו נפשם על כך. מה באמת ההבדל לעומק בין מציאות של ״מצה״ למציאות של ״חמץ״?
    מצה: גימטריה 135. חמץ: גימטריה 138. הבדל של: 3. והם: קש״ת – קינאה, שינאה ותחרות. שלוש מידות שהמשותף ביניהן הוא: האגו!מצה זו דחיקת האגו. אין תפיחה. יש צמצום ודחיסה. בחמץ יש שמרים, תפיחה והגדלת נפח. הגבול ביניהם דק: של מיליונית שניה. ה׳ לא סובל גאווה ואגו. הוא אומר לנו בעצם: ״לעולם תהיה אדם״. תהיה מה שאתה! ולא משהו ומישהו אחר! תוותר על קש״ת ואז תגיע לדרגת מצה. בסוד הצמצום של האגו יש מקום נוסף להכיל גם את ה׳ ולא רק את האחר. לפי הרעיון החסידי הידוע: כשתגיע לעולם האמת וישאלוך: מדוע לא היית משה רבינו?- תוכל לתת להם קנ׳ תירוצים, שנשמעים והגיוניים. אבל, כשישאלוך: מדוע לא היית אתה?- לא תוכל להשיב להם! כי הייתה בך קינאה, שנאה ותחרות.
    זהו אחד המסרים החינוכיים של חג הפסח

יהי רצון שנהיה מה שאנחנו! בצניעות.

חג כשר ושמח.