הרב חגי לונדין בדבר תורה לפרשת לך לך

שלום לכם.

השבת אנחנו נפגשים עם שתי דמויות שמעצבות את עם ישראל לדורותיו. הדמות הראשונה בפרשת לך לך: אברהם אבינו, והדמות השניה היא רחל אמנו – שיום פטירתה חל השבת, י"א חשוון.

לשתי הדמויות הללו יש מכנה משותף. שתיהן דמויות ש'הולכות בדרך'. הציווי הראשון שנאמר לאברהם אבינו הוא "לך לך". היכולת של אדם לצאת מאזור הנוחות שלו, מהמקום שבו הוא גדל, ללכת ולפרוץ דרך חדשה. וזה מה שמאפיין את אברהם אבינו לאורך כל הפרשיות: תמיד תנועה – "הנני", ענווה, זריזות, היכולת של האדם לפתח כיוונים שעד עכשיו לא חשבו עליהם. אברהם העברי, אומרים חכמים – כל העולם מעבר אחד והוא מהעבר השני.

במקביל יש לנו את רחל אמנו. רחל היא דמות שיוצרת דברים, אבל עדיין לא מסיימת אותם, היא נמצאת בתנועה. רחל אמנו נפטרה בלידתה. בזמן ההבאה של החיים לעולם, היא מתה ונקברת על אם הדרך – אפילו המילה "אם" היא חצי מהמילה "אמא". נקברת באמצע הדרך. יש לה תפקיד. שם בדרך אפרתה-בית לחם היא יושבת ומבכה על בניה.

רחל אמנו ואברהם הם אותם כוחות במציאות שמבשרים על בכי, על חוסר שלימות שעדיין לא קיים בעולם. והשאיפה ללכת ולפרוץ קדימה, להשלים את העולם, לבוא לארץ ישראל, לראות כיצד הבנים שבים לגבולם, ולהינחם.