אחד היה אלישע – "אבי, אבי רכב ישראל ופרשיו"

לע"נ הרב אלישע וישליצקי זצ"ל

אלישע ואליהו. רב ותלמיד בנבואה, בימים ובמצבים המורכבים לעם ישראל. כאז כן עתה; יש נשמות שבאות לעולם ואומרות כי יסוד ושורש עם ישראל מושתת על ה"אנחנו" ועל ה"ענווה", והא בהא תליא. רק מי שיודע שאין אני אלא אנחנו – בא לידי ענווה, וכן מי שיש בו ענווה – לא תולה בעצמו, אלא תולה באחרים.

השם הרב אלישע וישליצקי, מוכר לנו וחביב לנו מזה 30 שנה ויותר, מהקמת "אל עמי" – כן, אל העם. וזה היה יסוד תכנית הסמינריונים לישיבות תיכוניות ולאולפנות אשר באה לעצב זהות דתית-אמונית עמוקה ושורשית על פי תורת מרן הרב הראי"ה זצ"ל.

האמונה "במאמר הדור" של מרן הרב והגשמתו. להאמין כי אנו חיים בדור שבו הנוער הוא גדול וענק. בזה האמין הרב אלישע, ובתוכו הוא צמח וחיזק וגידל את עוצמות הנוער ואת כוחותיו.

מסעותיו במשך שנים לכל אתר ואתר, היו להחיות את כוח האמונה והעמידה בה, בעיקר ברגעי מאבק על ארץ ישראל ותורת ישראל על ידי עם ישראל.

זכיתי להיפגש עמו גם בביתו שברח' "בית שערים" על גבול קרית משה – גבעת שאול.

הבית שמלא בעוצמות רוחניות וביוזמות אין סופיות להנחיל את הנצח. בית של פשטות ואצילות. בית שכל כולו אומר רוח. רוח ישראל סבא.

חבל על דאבדין ולא משתכחין. חבל הצנועים והענווים שמלאים מעשים כרימון שהולכים מאיתנו, אשר נתנו השראה בעצם הזכרת שמם הי"ו.

זכותו תגן עלינו ועל כל עם הנצח, מעצם שחשב נצח ופעל למענו.

תנצב"ה וזיע"א.

אמור שמעון – מוקיר רבנא.

 

הרב אלישע נסע ממקום למקום ללמד דרך ארץ / מנהל החמ"ד אברהם ליפשיץ

אחיי ורעיי, מנהיגי החינוך היקרים מאוד, ברכות וה' עמכם.

אתמול הלך לעולמו איש גדול שכולנו חייבים לו תודה גדולה.

אפשר לספר עליו אינסוף סיפורים ולציין את מידותיו הנעלות,

אנחנו נביא רק כיוון אחד משמעותי מחייו, שהשפיע רבות על החמ"ד במדינת ישראל.

בתנא דבי אליהו (אליהו רבה, פרשה יב) מובאת מסורת מאליהו מה היה שורש החטא הקשה של פילגש בגבעה-

"ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בני בנימין מפני מה נהרגו, היה להן לסנהדרין גדולה שהניח משה, ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם, שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירות ישראל… וילמדו את ישראל דרך ארץ… "

נדמה לי, שמה שהניע את הרב אלישע בכל מסלול חייו היה, בין היתר, ה"תנא דבי אליהו" הזה.

נלמד את המדרש באופן חיובי, בניסוח שיצביע, מה נכון לעשות בפועל בעם ישראל היום כדי להמשיך את תהליך גאולתם של ישראל, מה צריך כל יהודי לעשות בפועל כדי שתהיה אחדות בעם ישראל.

מה חייב אדם לדרוש מעצמו לאורך כל חייו (!) כדי שעם ישראל ששב לארצו אחרי אלפיים שנות גלות ובונה יחד את בניין הבית השלישי, יצליח ב"משימת חייו"?

הרב אלישע, בלי מליצות, ובלי להוסיף מילה מיותרת, היה האיש האחד והמיוחד שהיה שם!

במסירות נפש שאין כמוה, נסע ממקום למקום, "קשר חבלים של ברזל במותניו, והגביה בגדיו למעלה מארכובותיו… וחזר בכל(!) עיירות ישראל ולימד ישראל דרך ארץ. יום ולילה, נסע בכל הארץ ללמד תורה במסירות נפש של ממש. גם בהיותו חולה מאד, לא ויתר על שליחותו הגדולה! ראוי לדייק, לא כתבו שלימדם תורה, אלא לימדם דרך ארץ קדמה לתורה.

אלפי תלמידים היו לרב אלישע בכל הארץ. עבור הגרעינים התורניים שפזורים ושותפים מלאים למשפחת החמ"ד, הוא היה איש הרוח והתורה שהפיח בהם טל חיים והעצמה אישית!

 

תלמידי חכמים מרבים שלום

כיצד ניתן ללמד דרך ארץ? כיצד ניתן ללמד "תורה חיה"? איך ניתן ללמד מידות והבנה מעמיקה של רוח התקופה הגדולה שבה אנו נמצאים?

התשובה, לכאורה פשוטה – להיות איש של כלל ישראל, באהבה באמונה ובענווה גדולה.

קשה לתאר, למי שלא הכיר, מה קרה בכל(!) מפגש עם הרב אלישע. מאור פנים, ושמחה גדולה- כאילו אתה איש היחיד בעולם שהוא חיכה לפגוש. לחיצת יד חזקה במיוחד, חיבוק ואור בעיניים. אהבה מדבקת. זו אהבה לכל אחד ואחד מישראל. שיתפו אותי חברים, שגם כשהיה חולה, היה מוכן לנסוע מאות קילומטרים לערב לכבוד חתן תורה, כדי לבטא שהוא שותף. שיתף אותי מחמ"ד מחוז דרום, הרב דוד חטואל: "הוא ליווה אותי ברגעים הקשים ביותר, ומאז לא משה ידי מידו…" לעיתים הרגשתי, שהוא היה רוצה לפגוש ולהשפיע טוב על כל יהודי ! אך זכו להכיר אותו רק אלפים …

הרב אלישע דיבר בלהט רב על תקופת הגאולה שבה אנו זוכים לחיות. "הולכים מחיל אל חיל" הוא היה מדגיש כמעט בכל שיחה ומפגש. הגאולה שהחלה קמעה קמעה, הולכת ורבה.

הוא הבין והרגיש את כלל ישראל, והמחויבות לכל בית ישראל שהביא בשם הרב שמחה קוק שאמר בשם האדמו"ר ר' משה מאוז'ורוב, ניצול שואה שהיה בתל אביב שהתפילה בשני וחמישי של "אחינו כל בית ישראל" לא נפתחת במילים 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו' מכיון שהיא בדיוק המשמעות של "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו…". התבטלות לכנסת ישראל, זו התבטלות כלפי השכינה. כ"כ פשוט וכ"כ עמוק.

הרב אלישע היה איש ענו מאד. אפשר לעבור ממקום למקום בכל עיירות בית ישראל ולתת שיעורים (גם זה דורש עבודה גדולה!) אבל ללמד דרך ארץ? זה ניתן רק כאשר האדם "המשפיע" מגיע בענווה מוחלטת למורים ואולי לתלמידים. כך לומד האדם דרך ארץ." כמים לפנים…כן לב האדם לאדם…") היה נדמה כשהוא היה מגיע ללמד שיעור, שהוא מנסה לא להבליט את עצמו. נחבא אל הכלים, מגיע להיות שותף וחלק מהחבורה. מתוך הענווה העמוקה שהייתה חלק ממנו, הוא היה איש גדול עם אמירות ואמת חיים שלא התבייש להשמיע וללמד. הספידו אותו "איש הענווה והעוז". מתוך הענווה של הבנתו את תפקידו, כ"עבד לעם ה' באדמת הקודש" (כמו שלמדנו על הרב זצ"ל) הוא הבין שלעולם(!) לא הוא הנושא, אלא כלל ישראל!

הרב אלישע היה מתלמידי החכמים שעושים שלום בעולם. ורבים הסיפורים עליו בתחום מורכב זה. פשרות, שיח משותף שהוא הקפיד עליו בין גורמים שונים ועוד (רגילים היינו לומר בשמו שהוא דרש את דברי חז"ל אלו לשני הכיוונים. מי שלא מרבה שלום בעולם הוא לא תלמיד חכם…)

נבקש ללמוד מדמותו ומתורתו

מנהיגי חינוך יקרים מאוד,

נשתדל כולנו ללמוד מדמותו הגדולה, נתפלל לקחת לעצמנו את מסירות הנפש לכל אחד ואחד מישראל ולראות בכלל ישראל (כולל כולם!!!) ובאחדות ישראל, את גילוי השכינה.

נחזק את תפקידנו החינוכי בהבנת עומק אחריות התפקיד של המורים בחמ"ד כפי שהרב אלישע נהג לומר לצוותי המורים הרבים של החמ"ד.

ובעיקר – נתפלל להיות שם.

המשך הצלחה רבה בעבודת הקודש!

אברהם ליפשיץ