בין שירה לתורה. לכבוד פרשת "יתרו"

פרשת "בשלח" שעניינה המרכזי הוא "שירת הים" שנאמרה על קריאת ים סוף, ובע"ה נקרא את פרשת "יתרו", שעניינה המרכזי הוא מתן תורה. עפ"י רוב יחול ט"ו בשבט ביניהן. יש משמעות לסדר זה ולתכני מועדים אלה.

חכמים אמרו: "גדולה שירה מתורה". על פניו, אפשר לומר שכיוון שעל פי הסדר של הפרשיות לעולם שבת פרשת "בשלח" שהיא שבת שירה תחול לפני שבת יתרו שבת מתן תורה. אבל יש כאן עניין מאוד עמוק. מה ההבדל ומה ההשלמה שבין תורה לשירה?

שירה עניינה ניגון ונעימה. היינו לחן – שהוא שפת הנשמה והנפש. שפה ללא מילים, אבל שפה עמוקה שהיא מבוע הנשמה, ומעין הכוחות. כאשר תורה היא אותיות תיבות, פסוקים, פרשיות וחומשים. והרי יסוד הכתיבה הוא בצורה שמונחת על מקום, היינו, אלמנטים מוגבלים בצורה ובמידה.

אם כך – גדולה שירה, שהיא כ"כ בת חורין, הבעה שמפרה ללא מיצרים. היא קושרת את האדם מאין סוף – לאין סוף. וכל עניין התורה דרך הצורה ופרשנות הצורה של האותיות שתלויות במקום ובקלף ובנייר – והיום במחשב. אתה מתקשר לאין סוף.

שירה היא דיבור ישיר. ותורה היא דיבור עקיף.

אם כך, יצא שפרשת מתן תורה באה להביע את השירה, את החיבור העמוק והמופשט לאין סוף. ואז התורה, אותיותיה' תיבותיה, פסוקיה, פרקיה וחומשיה וכל הכתוב בה יסודו ושורשו באין סוף – בשירה.

מגיע ט"ו בשבט, ומחבר בין שירה לתורה על ידי האדם, שהרי האדם עץ השדה. ויש הרבה מה ללמוד מהעץ בעיצוב אישיותו של האדם. ועד כדי כך אמרו: שאם היית עסוק בנטיעה, ושמעת שמשיח בא – גמור הנטיעה וקבל פני משיח. עד כדי כך!!

שבת שלום!