בכל דור יש עגל.

פרשה זו, עיקר עניינה הוא חטא העגל. וכבר רבו החולקים – מה הייתה כוונת ישראל בעשיית העגל, האם לשם שמים, הגשמת והמחשת האלוקות או לע"ז?

הראשונים, "הכוזרי", הרמב"ן, האברבנאל ועוד מתבוננים במעשה זה. אמנם הגמרא במסכת גיטין רואה את זה באור של ביקורת, "שכלה עלובה…"

בין לאלה ובין לאלה. אין ספק שמעשה העגל הוא אירוע מכונן בהיסטוריה שלנו, ובא לומר כי בכל דור יש עגל ולא סתם עגל, אלא עגל שהוא לא חייב להיות של זהב כמו שהיה במקור המעשה, אלא עגל – מסמל את הע"ז הקלאסית בכלל. כי מה זה עבודה זרה? ומי יוצר אותה? ומי נותן לה כח? ומי נותן לה משמעות? התשובה היא האדם, האדם.

מכאן שההגדרה של ע"ז היא שהאדם עובד את עצמו באמצעות דבר אחר: כוכב, שמש, פסל, תמונה, תבנית.. האדם נותן כוח ועוצמה למציאות שהוא בחר, ותולה בה כוחות גדולים ועילאיים.

באה התורה ומספרת לנו כי עם ישראל במעשה העגל ביקש לתת כוח לאלוה שהם הכירו במצרים ושהמצרים עבדו אותו – והוא הצאן והבקר. אם כך בכל מצב שיש עבודה זרה, יסודה ושורשה שהאדם עובד את עצמו באמצעות האלוהים שהוא קבע. בדורנו, יש תופעת העבודה של האדם את עצמו על ידי גורם חיצוני. למשל, השעבוד למדיה על כל גווניה, השעבוד ליחצנות, השעבוד להישגיות עד כדי התמכרות, השעבוד לכסף, לרמת חיים, לתחרות, לכיבוש. אדם קובע בשאיפה לאלה, שיש בהם כוח, כדי שהוא יגיע למטרות שהוא קבע, ועל פי רוב המטרות האלה בסיסם הוא – האגו. וזוהי עבודה זרה שלא מרגישים בה.

לא לחינם התורה פתחה את עשר הדיברות: "אנוכי ה' אלוקיך…" כן, מעבר למצוות האמונה, יש פה קריאה חינוכית – אל תעבוד את עצמך באמצעות דבר אחר. כי זוהי עבודה זרה, ולכן נאמר אחר כך: "לא יהיה…"

שבת שלום