"אילת השחר היא הרגע החשוך ביותר בלילה ומיד אחריו מפציע האור" – גם לנו הפציע אור חדש

יורם אלעזרי, סמנכ"ל תפעול במכללה, מספר על גיסתו אילת השחר לוי הי"ד – שנהרגה בפיגוע:

"אני מבקש לספר מעט על גיסתי, איילת השחר לוי הי"ד, שנהרגה בפיגוע מכונית תופת בירושלים, ב-ד' בחשוון תשס"א, בעיצומן של אירועי אוקטובר 2000 ותחילת האינתיפאדה השנייה.

איילת השחר נולדה בירושלים בי"ט ניסן תשל"ג (21.4.73). בהיותה בת שנה וחצי עברה המשפחה להתגורר במרכז תושייה בנגב.

שחר (כך קראו לה במשפחה) למדה בגן ובבית הספר בתושייה. בחטיבת הביניים למדה בקריית החינוך ואחר כך עברה ללמוד באולפנת ערד – שם התגלתה כנערה חברותית מאוד, שקשרה קשרים עם חברות מכל רחבי הארץ. היו בה מסירות ואכפתיות לחברותיה והיא שמרה על קשר עם כולן.

כבר בגיל צעיר התגלתה שחר כילדה יצירתית וברוכת כישרונות. כילדה קטנה אהבה לטפס על עצים ואף עשתה זאת בזריזות רבה. לא אחת סייעה לאביה להניח את הסכך של הסוכה. היא ידעה לפרק ולהרכיב כל דבר וניגנה על כל כלי נגינה שנפל לידיה – הכול – משמיעה מוזיקלית טבעית. אך עיקר כישרונה של שחר היה בציור. לימים הפכה לציירת ולצלמת מחוננת, ותיק העבודות שלה, שנותר, מעיד על כישרונה הרב.

עם סיום התיכון שירתה בשירות לאומי, ולאחר מכן הלכה ללמוד גרפיקה, ציור וצילום במכללת אמונה בירושלים. תקופה זו בחייה היא שנטעה בה את האהבה הגדולה לירושלים. היא טיילה בה רבות והכירה פינות רבות בעיר. היא הרגישה בה שייכת. בתקופת הלימודים למדה נהיגה על קטנוע ועבדה בשליחויות למען הפרנסה והכיף.

שחר אהבה מאד לטייל והייתה נווטת מצוינת. בכל הזדמנות ארגנה קבוצת חברות ויצאה לטיולים. היא בדקה את הדרך, את התנאים של המסע ויצאה ברגל קלה ובראש פתוח.

שחר נישאה והתגוררה בקרוואן במעלה מכמש, שם נולדה בתה אוריה. הילדה הייתה כל עולמה. היא טיפחה אותה והתלהבה ממנה עד אין קץ. עוד נותרו לנו כמה תמונות יפות, שבהן היא משחקת עם בתה בת השנה-שנתיים, ביניהן גם תמונות שבהן משחקות בשלג, עטופות מכף רגל ועד ראש.

שחר אהבה מאד את ירושלים והיא שאפה לחזור לגור בה. כשמצאה את הדירה בשכונת "זיכרון משה" ברחוב שומרון, לא היה קץ לשמחתה. זו הייתה דירה בתוך חצר ירושלמית טיפוסית, עם בתי כנסת, תלמודי תורה ובתים ירושלמיים עתיקים. מן הצד השני – שוק מחנה יהודה המפורסם על כל שאונו וצבעוניותו וריחותיו המיוחדים. עבור שחר, המעבר הזה לירושלים היה הגשמת חלום.

ואז ביום ד' חשוון תשס"א, היא השאירה את בתה הקטנה אצל השכנה ונסעה עם המשאית, עם כל הרהיטים לכל חפציה, לעבור לגור בירושלים. על יד המשאית ובה חפציה חנתה מכונית. בעוד שחר עומדת ליד המשאית ברחוב שומרון, התפוצצה המכונית ממטען שהוטמן בה.

שחר ועוד עובר אורח נהרגו, ילדי תלמוד התורה שבסמוך רעדו מן הנפץ. וכך קרה ששחר אומנם עברה לירושלים, אך לא לבית שהיא בחרה, אלא למנוחת עולמים בהר המנוחות.

על אף האסון הכבד והשבר שנגרם למשפחה, הקב"ה עשה עימנו חסד שהותיר את ביתה הקטנה – אוריה. אוריה גדלה ונישאה והייתה אימא לתינוק קטן. התינוק הוא הנכד של שחר והנין של הרב יצחק וחנה לוי.

"איילת השחר היא הרגע החשוך ביותר בלילה ומיד אחריו מפציע האור" – גם לנו הפציע אור חדש.

תהי נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן!"

בחזרה למידעון >>