האם סופר יכול לבקר את אובר? הכלכלה השיתופית, עבודה יצירתית ו"הפרש הפולני" של בן לרנר | ד"ר דוד הדר

בעשור האחרון, מספר רב של חברות השתמשו בחידוש טכנולוגי כדי להציע שירותים המחברים בין משתמשים במטרה לבצע כל מיני עבודות ושירותים. הדוגמה הבולטת למגמה זו היא חברת ההסעות אובר (Uber). מגמה זו זכתה לשם כלכלת השיתוף sharing) ). יש הרואים  בכלכלת השיתוף חידוש טכנולוגי, אך במידה רבה חידוש זה הוא המשך מגמה ניאו-ליברלית לביזור העבודה ולעידוד הניהול העצמי. במקום עובדים, לחברות יש קבלני משנה שלא זוכים לביטחון ולזכויות המקובלות של העובדים.  במקביל, הרטוריקה של כלכלת השיתוף שואבת לא מעט ממגמה אחרת של שיח על עבודה יצירתית והמעמד היצירתי של עובדים האמורים ליצור חידוש טכנולוגי או תרבותי. עובדים אלו, במיוחד בעולם התרבות והתקשורת, הם לעיתים תכופות פרילנסרים, ובכל מקרה מצופה מהם להיות מונעים ומנוהלים עצמאית.

הפרק שלי בוחן איך סופרים – מקצוע אופייני למעמד היצירתי – יכולים להתמודד עם הכלכלה השיתופית. אני עושה זאת בעיקר על ידי קריאה בסיפור קצר של המשורר והסופר האמריקאי בן לרנר (יליד 1979, ספריו טרם תורגמו לעברית). אני מתמקד בסיפורו "הפרש הפולני" תוך הקשרם ליצירות אחרות של לרנר כמו גם לשיח עיתונאי סביב כלכלת השיתוף. בסיפור זה הסופר מתמודד עם הביורוקרטיה של אובר בגלל שחברתו איבדה שם שני ציורים יקרי ערך פרי עבודתה. הציורים אינם נמצאים אלא אובדים בסבך הווירטואלי של אובר. מה שעולה מן הסיפור הוא שבעוד לרנר מסוגל לבקר כמה רעות חולות באובר ודומיו, הוא גם מותיר להם בעיני הקוראים רושם חיובי או לפחות רושם כי הם המנצחים. זאת בעיקר משום שהדרך בה אובר מעבירה את עולם העבודה לחלל ווירטואלי נטול ממשות, מאפשר ללרנר להאדיר את העבודה הטקסטואלית שלו, שגם אותה הוא מגדיר כווירטואלית. במילים אחרות, הסיפור רומז שדווקא בגלל השינויים הכלכליים-טכנולוגיים, מקצוע הכתיבה הופך להיות יותר רלוונטי. לכן, קשה למי שעבודתו היא כתיבה לבקר את מגמת כלכלת השיתוף והשימוש בשיח על המעמד היצירתי.

בחזרה למידעון >>