"ספרא וסייפא ירדו מכורכים מן השמיים"

הסטודנט יוסי קצב מספר על שני בני דודיו שנהרגו בעת שירותם, על חייהם ועל גבורת נפשם:

"כמכללה שחרטה על דגלה להרים את נס החינוך והעברת הלפיד הלאה לדור הבא, וכסטודנטים שמתרגשים אחרי העברת שיעור מסר ותובנה לתלמידנו בוודאי תסכימו איתי שגבורת הנפש – הרוח גבוהה לאין שיעור מגבורת הכוח כי בעוד שגבורת הכוח שאני לא מזלזל בה היא תכונה מולדת של כוח פיזי הרי שגבורת הנפש-הרוח הינה עבודה סיזיפית יום יומית ודרושה עבודה כל הזמן. מכיוון שכך אספר על בני דודי החללים בהקשר הזה.

סמל שלומי אבלס לוחם בגולני נפטר לאחר מחלה. בשעת המחלה התייעצו עם הרב פירר והתברר שיש רופא אחד בישראל שעושה את הניתוח ושמאוד מומלץ לנסוע למדינת הים לבצע את הניתוח. אביו של שלומי כבר הלך לבנק לחתום משכנתא על הדירה ולהביא את הכסף הדרוש אך שלומי התנגד נחרצות ואמר שהמשפחה לא תיכנס לחובות בגללו. היה מתח בין שלומי לאביו והלכו למרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל לשאול אותו הרב מרדכי אליהו התרגש לשמע הדברים ופסק שהניתוח יתבצע בארץ ישראל וזכות ישוב א"י יגן על שלומי. לצערנו נגזרה הגזרה… בישיבה התיכונית שבה למד סיפרו על בחור שלעיתים מזומנות היה ישן בבית המדרש. כששאלו אותו למה הוא לא ישן על מיטה בפנימייה, השיב שהוא רוצה שקרני השמש בבית המדרש יעירו אותו מוקדם.

סמל יוני בן ישי נפל בעת שהיה בגדוד סיור בגולני 51 בתאונת אימונים בה טנק צה"ל פגע בו יוני נפגע אנוש ולאחר שלושה ימים נפטר. יוני היה מנהיג חדור מטרה יוני עבר קורס חובשים ומנהלי מרפאות בצה"ל חבריו מספרים על אוהב אדם והארץ כזה שיעשה הכל כדי שירגישו נעים במחיצתו. אחד שכשעבר לידו אמבולנס היה עוצר לאמירת פרק תהילים כזה היה יוני. ולכם אומר שהם נהרגו על קידוש ה' ואין אף אחד שיכול לעמוד במחיצתם.

אבל תפקידנו לחיות על קידוש ה'… אני הקטן רוצה להציע שנעביר את המסר לדור הבא שארץ ישראל נקנית בייסורים, אך אולי אם נרבה אהבת ישראל היא תקנה בייסורים קצת פחות.

אמרה ידועה היא "ספרא וסייפא ירדו מכורכים מן השמיים". ישנם כאלה שהחלק הדומיננטי בחייהם הוא הספרא ויש כאלו שהסייפא. אך יש קדושים כחללי צה"ל שאחזו בשניהם בו-זמנית – ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי.

ואסיים בנבואה שבעזרת ה' תתגשם בימינו – "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

בחזרה למידעון >>