דבר תורה לשבת "חזון"

"התשעה והתשועה"

אמרו חכמים:"אם היית נוטע נטיעה בא"י,  ושמעת, כי משיח בא – סיים הנטיעה וצא קבל פני משיח". היתכן שבשורה כל כך נכספת, תדחה מפני הנטיעה?
אלא, כאן אנו לומדים את חשיבות ההשתדלות של האדם, את עשיית הכלי מלמטה כדי שיהיה מחזיק, כל ברכה וכל אידיאל. כן,חייבים להבין את יסוד ייעודו של האדם. יסודו, שמעשיו של האדם גדולים. שהרי לא לחינם, לא גודלים גלוסקאות (כיכרות לחם) על העצים. אלא החריש הזריעה וההשקיה והדישון וכו', מביאים לעולם את הברכה. העמל והזיעה הם מהות החיים. כדי להתחבר למציאות הסובבת אותנו – בפועל.
מכאן, עלינו להבין באותו יחס את השפעתנו, על זכות הקיום של המקדש. המקדש, משמעותו לחבר את האדם (גם גוי) על ידי מעשיו: קרבנות, מנחות, נסכים וכו' למציאות הממשית הכי נעלה. וזה על מנת שהאדם יכיר וידע שעל מנת להתרומם חייבים לשנות אווירה ומקום. וככל שהשינוי הוא משמעותי מאד, כך ההשפעה על האדם. מהו המקום הפיזי הממשי המציאותי, שבו האדם יכול להרגיש שינוי מרומם? תשובה זה המקדש.
בתשעה באב נחרב מקום ההשפעה הגדול על האדם ונחרב פעמיים בתשעה באב. גם בבית ראשון וגם בבית שני. ועולה השאלה לאיזה מקום נברח ונמצא את הזדמנות השינוי? הדבר דומה לאדם שמבקש להינפש במקומות שלווים ואקזוטיים. כן;אנחנו מבכים את העובדה שאין לנו את מקום ההזדמנות לבוא ולהתבשם לנפשנו ולנשמתינו, בריחות ובאווירה הכי מרוממת.
ומתוך עומק חלל ההשפעה מהמקדש שחסר;שם צומחים ועולים כוחות הישועות שמוציאים אותנו מן המיצר. דווקא, מתוך האין -מגיעים ליש. וזוהי המשמעות הפנימי
והעמוקה של תשעה באב. כן;מתוך התשעה באה הישועה.

שנזכה בעזרת השם לצאת מחורבן לבניןעדי עד.

הרב אמור שמעון