דבר תורה לפרשת "כי-תצא"

השבת אבידה מתמשכת.

בפרשתנו פרשת "כי-תצא", יש עשרות מצוות. הרבה מהן בדיני ממונות בין אדם לחברו. אחת מהן היא השבת אבידה. "כי תיראה….השב תשיבם". "לא תוכל להתעלם..".

במצווה זו יש כמה מצוות- גם עשה וגם לא תעשה. ומבקש להתייחס לביטוי "לא תוכל להתעלם..". הכוונה, אם אתה רואה חפץ, שנראה כאבידה, אסור לך לא להתייחס אליו. וכל זה כשמדובר באבידת ממון של חברו.

אך ישנה אבידה מתמשכת של האדם עצמו, לא של חברו. והיא לא אובדת ברחוב או במקום הפקר, ואף אדם לא יכל למצוא אלא רק האדם עצמו. (כל אדם ואדם). וזוהי האבידה העצומה – "מימוש עצמי, "מיצוי כוחות", "מיצוי יכולת אישית".

אנחנו כבני אדם, וודאי כישראל, יש לנו עוצמות, יכולות, כוחות, פוטנציאל עצום. ואנחנו לא מנצלים וממשים אותו כפי שנדרש. "אשר תאבד ממנו…" ממנו- מין האדם עצמו. זכור- כי יש בך ויש לך. אתה צריך להתבונן היכן האבידה נמצאת, היכן הכח שנמצא בך- שעדיין לא מומש, אפשר לממש אותו..

כאשר האדם מודע, שאי מימוש כוחות הוא אבידה ירגיש שאבד לו הדבר היקר ביותר במציאות. הכוחות העצומים הפנימיים הלא נראים- אבל הם כל הזמן נמצאים בסכנת אבדן, אי מימוש.

זה יכול לבוא כאשר, המשאב העצום והיקר ביותר במציאות – מנוצל עד תום. וזהו הזמן. הזמן נמדד, לפי ניצולו ומימושו. כלומר, זמן אי אפשר לקנות ואי אפשר למכור. ולכן מחירו וערכו עצומים. אך הוא נמדד במעשה שעושים בו. זמן נמדד לפי המימוש של האדם את כוחותיו.

כדי שזה יקרה, צריך לחזור לתחילת הפרשה, "כי תצא למלחמה…", אומר רש"י , במלחמת היצר הכתוב מדבר.

יהיה רצון, שנזכה לממש את הכוחות בימים של אני ודודי ודודי לי.

שבת שלום,

הרב שמעון אמור.